חיפוש

ענן יתחבר לענן יתחבר לענן...

אני ואחותי מבחירה, כבר הכנסנו את המשפט הזה לז'רגון שלנו. בכל פעם שמבינות שיש צורך משמעותי להירגע ולשחרר כי אחרת הכל ייתקע, אנחנו לוחשות זו לזו את מילות הקסם הללו. "את תראי... ענן יתחבר לענן יתחבר לענן"






ברגע אחד של חום לא סביר בפארק פסלים ירוק במרכז ניו-ג'רזי הבנתי משהו חשוב. זה קרה כשחיכיתי לזאטוטים שיסיימו סיור ברכבת וקנאתי קנאת מוות בבן זוגי, שנבחר לצאת למסע הקסום ברכבת, במקום להיתקע עם עגלה ענקית ותינוקת ישנה. מתוסכלת, מצאתי את עצמי שכובה על ספסל ללא נעליים, מביטה בשמיים (שעד אותה נקודה בכלל לא הבחנתי שהיו מעליי). שמיים כחולים בהירים מלאי עננים לבנים ויפים.

הסתכלתי לשמיים וביקשתי מהם לתת לי תשובה לתחושה הזו שלי. לתחושה התקועה, זו שמסרבת להרפות ולעזוב אותי. תחושה קשה של חסימה של חוסר יכולת לנוע. ביקשתי מהשמיים והם ענו לי בדרכם המהממת. פתאום הבחנתי כיצד ענן מרוחק ובודד מתקדם לעבר קבוצת עננים גדולה ונטמע בה. הוא הופך להיות חלק מהמכלול השלם והגדול הזה ולאחר מספר רגעים חלק אחר נפרד מהקבוצה ומתבודד לו לכיוון אחר שבחר ולאחר כמה רגעים פוגש שוב בקבוצת עננים אחרת או סתם ענן אחר. מן מחול חיים מטורף שבו הענן אינו מבחין בתמונה הגדולה המתרחשת עליו. הוא רק עושה את דרכו לכיוון שבחר ומשם מתרחשים דברים חלקם צפויים וחלקם לא אני מניחה. ואז נזכרתי במה שאני יודעת כ"כ טוב ונשכח ממני בתקופה האחרונה.

השמיים יצרו מופע מיוחד עבורי (או שלא) שבו הם מזכירים לי כיצד בכל חלק נתון בחיי אני רואה רק פיסה קטנה של שמיים- רק פיסה קטנה בתמונה הגדולה. ושחיי כמו קסם יתקרבו ויתרחקו מתמונה גדולה יותר שקיימת עבורי- שאותה אני לא רואה מאיפה שאני מסתכלת ושהכל יוביל לדבר שיוביל לדבר שיוביל לחיים רצופי חוויות. ברגע הזה חייכתי לעצמי ואמרתי תודה רבה לשמיים שהזכירו לי. אני נמצאת במקום מסוים בחיי שבו איני רואה את התמונה הגדולה. אני כרגע במקום מיוסר שקשה לו שנפרד מהעצמאות שהייתה לו וזה לא קל לאדם כמוני. אבל בהחלט כמו החיים יש לכל זה המשך שמסתתר כאן מעבר לפינה. החוכמה היא לראות את הרגע לחוות אותו במלואו ולא לבקש כל הזמן להיות בעתיד או בעבר. אלה לא קיימים עבורי. ישנו רק הכאן ועכשיו.

המשכתי לשכב על הספסל מחויכת כאילו הבנתי את משמעות החיים עבורי. המתנתי בסבלנות לשמוע את קולותיהם של המתוקים שלי שחזרו מטיול ברכבת. הפעם קיבלתי אותם בפנים רכות מברכות לשלום מתגעגעות. הלכנו ביחד לרכב כדי לחזור הביתה. אבא, שבו קינאתי כ"כ על שעלה אתכם על הרכבת חזר הוא כעוס. דברים שעצבנו במהלך הנסיעה ברכבת.... מצחיק חשבתי לעצמי. הוא קינא בי על שנשארתי ואני בו על שנסע.... מזל שלפחות היום ראיתי קצת מעבר.

אז אולי רק אולי ורק אם מתאים ונכון ומרגיש טבעי תבחרו לראות שהמציאות הרגעית הזו, היא רק עוד ענן שיתחבר לענן שיתחבר לענן ויביא אתכם בדיוק מופלא למקום בו עלייכם להיות.