"אני פשוט יודעת"

כמה פעמים הרגשת שאת פשוט יודעת. בלי הסבר ברור, בלי שתהיה איזו תוכנית גדולה ליד, בלי לראות אפילו רסיסי מציאות ביום יום שלך שמאששים את הידיעה הזו. את פשוט יודעת. לפעמים תפעלי מהמקום הזה, לפעמים תעצרי ותאבדי לאט לאט את הידיעה שתתמוסס בהמון קולות רקע חיצוניים או פנימיים.

בא לי להגיד לך שאת באמת יודעת ושאת לא מדמיינת כלום. התחושות החזקות שלך מדברות מתוכך קוראות לך להקשיב, לנוע מהמקום של "זו שיודעת". כמה שקט יש בתנועה הזו.

אם את מוכנה לסמוך ולהאמין לי לרגע שאת לא מדמיינת, בא לי לשאול אותך, מה הדבר האחרון שידעת ולא עשית? שידעת ומסמסת לטובת קולות אחרים, חיצוניים או פנמיים? אחרי שזיהית את זה, מה את מוכנה לעשות היום כדי להתחיל לשחק עם הידיעה הזו? אם בא לך, שתפי אותי כאן או בפרטי. ממש רוצה לשמוע אותך...